1התלבטות והכרעה בשיטת הכתיבה הראויה 13 כבר הבטחנו בפירוש המשנה הקדמה לפרק חלק: סנהדרין י,א, עמ' קמ,קמג שנבאר עניינים מופלאים ב"ספר הנבואה" וב"ספר ההתאמה", והוא ספר שהבטחנו לבאר בו את כל הדברים המוקשים שבדרשות, שחיצוניותן רחוקה מאוד מן האמת וחורגת מן המושכל, והן כולן משלים. אך כאשר התחלנו לפני שנים רבות לכתוב את הספרים ההם, וחיברנו מהם משהו, לא היה טוב בעינינו מה שהתחלנו לבארו בדרך הזאת. משום שראינו שאם נישאר בדרך ההמשלה וההסתרה של מה שראוי להסתירו, לא נצא מן הכוונה הראשונה =ההעלמה, וכאילו החלפנו פרט אחד בפרט אחר מאותו המין. ואם נבאר מה שראוי לבארו, אין זה ראוי להמון בני האדם, ואנחנו לא שאפנו אלא לבאר את משמעות הדרשות ונגלות הנבואה להמון. כמו כן ראינו שאם יעיין בור מהמון ה"רבניים" =שאינם קראים באותן הדרשות לא יקשה לו דבר מהן, כי בעיני הבור הנבער, שאינו מכיר את טבע המציאות, הדברים הבלתי אפשריים יכולים להתקיים. ואילו איש המעלה השלם, כשיעיין בהן, לא יימלט מאחת משתי האפשרויות: או שיבין אותן כחיצוניותם, ויחשוב רע על האומר, וייחס לו בורות, ואין בכך הרס ליסודות האמונה; או שיניח שיש להן תוך, וכך נחלץ מכך וחשב טוב על האומר, בין אם התברר לו התוך של האמירה ובין לא התברר לו. אשר לעניין הנבואה וביאור דרגותיה ופירוש המְשלים בספרֶיה, הרי בחיבור הזה יתבאר הדבר באופן ביאור אחר. 14 מפני הדברים הללו משכנו את ידינו מחיבור שני הספרים הללו כצורתם, והסתפקנו בציון יסודות האמונה וכלל האמיתות בתמצות וברמז הקרובים לכתיבה מפורשת, במה שהזכרנו בחיבור ההלכתי הגדול משנה תורה בעיקר ביסודי התורה א-ד; תשובה ה-י.
